גמרא
פירוש
אֶלָּא לַאֲכִילַת תְּרוּמָה, דְּלָא אָכְלִי כֹּהֲנִים תְּרוּמָה עַד דְּשָׁלֵים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמר רב יהודה אמר שמואל: כוכב אחד – יום, שנים – בין השמשות, שלש – לילה.
תניא נמי הכי: ר׳ יוסי אומר: כוכב אחד – יום, שנים – בין השמשות, שלשה – לילה. ולא כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינוניים.
ירושלמי בתחילת ברכות: כמה כוכבין יצאו ויהיה לילה? ר׳ פנחס בשם ר׳ אבא בר אבא: כוכב אחד – ודאי יום, שנים – ספק, שלשה – לילה. ואסיק׳: הדא דתמר באילין דלית אורחיהון למיחמי ביממא. ברם באילין דאורחיהון למיתחמי ביממא – לא משערינן בהו. אמר ר׳ יוסי בר אבין: ובלחוד דתיחמון תלתא כוכבים בר מן חד כוכבתא. אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון דלא קים לכו בשעורא דרבנן, אוקימנא שימשא בריש דיקלא אתלו – פירוש: אדליקו, שרגא. ביום המעונן: במתא – חזי תרנגולי אימתי עיילי בקינייהו. בדברא – חזו עורבי אימתי עיילי בקיניהו.
או אדוני – פי׳: ירקות השדה הן ידועין. העלין שלהן בבקר מתפתחין ומתפשטין, ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין.
העושה מלאכה בשני בין השמשות, בערב שבת ובשבת – חייב חטאת. ממה נפשך: אי בין השמשות יום הוא – הנה נתחייב במלאכה שעשה בשבת. אם לילה הוא – נתחייב במלאכה שעשה בערב שבת. תנו רבנן: ו׳ תקיעות תוקעין בערב שבת: תקיעה אחת – להבטיל את המלאכה שבשדות. שנייה – להבטיל מלאכה שבעיר ושבחנויות. שלישית - להדלקת נר, דברי ר׳ נתן. ר׳ יהודה הנשיא אומר: שלישית – לחלץ תפילין כו׳. תנא דבי שמואל: ו׳ תקיעות תוקעין ערב שבת: התחיל1 לתקוע ראשונה – נמנעו הכל מלחרוש ומלעדור ומלזרוע, ואין הקרובים נכנסין עד שיגיעו רחוקים. הגיעו רחוקים – נכנסו הכל, ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין.
תקע שנייה – נסתלקו התריסין2 ונינעלו החנויות3 ועדיין החמין והקדירות מונחין על גבי הכירה.
תקע שלישית – סילק המסלק, והטמין המטמין, והדליק המדליק. ושוהא כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת וכו׳. ואסיק׳: מקום צנוע יש בראש גגו ששם מניח את השופר שאין מטלטלין לא את השופר ולא את חצוצרת.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
תניא נמי הכי: ר׳ יוסי אומר: כוכב אחד – יום, שנים – בין השמשות, שלשה – לילה. ולא כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינוניים.
ירושלמי בתחילת ברכות: כמה כוכבין יצאו ויהיה לילה? ר׳ פנחס בשם ר׳ אבא בר אבא: כוכב אחד – ודאי יום, שנים – ספק, שלשה – לילה. ואסיק׳: הדא דתמר באילין דלית אורחיהון למיחמי ביממא. ברם באילין דאורחיהון למיתחמי ביממא – לא משערינן בהו. אמר ר׳ יוסי בר אבין: ובלחוד דתיחמון תלתא כוכבים בר מן חד כוכבתא. אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון דלא קים לכו בשעורא דרבנן, אוקימנא שימשא בריש דיקלא אתלו – פירוש: אדליקו, שרגא. ביום המעונן: במתא – חזי תרנגולי אימתי עיילי בקינייהו. בדברא – חזו עורבי אימתי עיילי בקיניהו.
או אדוני – פי׳: ירקות השדה הן ידועין. העלין שלהן בבקר מתפתחין ומתפשטין, ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין.
העושה מלאכה בשני בין השמשות, בערב שבת ובשבת – חייב חטאת. ממה נפשך: אי בין השמשות יום הוא – הנה נתחייב במלאכה שעשה בשבת. אם לילה הוא – נתחייב במלאכה שעשה בערב שבת. תנו רבנן: ו׳ תקיעות תוקעין בערב שבת: תקיעה אחת – להבטיל את המלאכה שבשדות. שנייה – להבטיל מלאכה שבעיר ושבחנויות. שלישית - להדלקת נר, דברי ר׳ נתן. ר׳ יהודה הנשיא אומר: שלישית – לחלץ תפילין כו׳. תנא דבי שמואל: ו׳ תקיעות תוקעין ערב שבת: התחיל1 לתקוע ראשונה – נמנעו הכל מלחרוש ומלעדור ומלזרוע, ואין הקרובים נכנסין עד שיגיעו רחוקים. הגיעו רחוקים – נכנסו הכל, ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין.
תקע שנייה – נסתלקו התריסין2 ונינעלו החנויות3 ועדיין החמין והקדירות מונחין על גבי הכירה.
תקע שלישית – סילק המסלק, והטמין המטמין, והדליק המדליק. ושוהא כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת וכו׳. ואסיק׳: מקום צנוע יש בראש גגו ששם מניח את השופר שאין מטלטלין לא את השופר ולא את חצוצרת.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן כנראה צ״ל. בדפוס וילנא תוקן: ״התחילו״. בכ״י וטיקן 128: ״התחילה״.
2 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״האריסין״.
3 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״החטאת״.
הערות
Gemara
Peirush